השף הפרטי שלי

2/9/2014

 

 

אפשר ללמוד המון על היחס של אנשים לסקס לפי יחסם לאוכל, בפעם האחרונה שהעברתי מפגש שעסק בהקבלה הזו, נזכרתי בשיר שכתבתי מזמן -

 

 

השף הפרטי שלי

 

הוא הגיע פתאום ונחת בהפתעה

עמו הגיעו ריחות, צבעים ורמזים של טירוף, של קנאה.

תחילה עשה להטוטים וקיפץ בשמחה

ומיד נכנס למטבח הכניס את ידיו ונשמתו לזו הקערה.

אני התרשמתי, מחאתי כפיים,

נתתי מחמאות, הידקתי סביבו רגליים.

 

רגיש וגבוה מוזר קצת גם כן,

הוא רצה שארקוד, שאשיר שאנגן.

אני מסביב מנסה לייצר אווירה

והוא עסוק במחשבות רחוקות ומכין פשטידה.

היה לי פתאום שף, שף פרטי,

הוא ערבב דברים ירוקים ובדרך, את ליבי.

 

ואני טעמתי אמרתי כן אמרתי לא,

כך התבלבלתי, ששלו שלי ששלי שלו?

נסיעות באוטו, חזרה מטיולים,

שירים שנגנו ברדיו יגידו את שמו לשנים.

הבית מלא ירוק מלא תזזית מלא רחשים.

האם כך מרגישים חיים זוגיים?

 

ואני עוד לא מצליחה את הסעודה לעכל

וכבר מגיעה עוד מנה ואני צריכה עוד רגע להסתגל,

לגלים של עוצמות, לטעמים השונים,

איך פתאום קרה שאני שותה בבוקר פרחים?

היה לי פתאום שף, שף פרטי,

הוא היה שף עירום והוא הצחיק אותי.

 

אבל אני כמו שאני עם אוכל קצת קשה,

בהתחלה נראה טעים ולנסות אני מוכנה.

או אז מגיעות התחושות הרעות,

כאבים, אשמות, כבדות או בחילות.

והוא בשלו, מערבב, מתבל ומתבל בשנית,

או שיוצאים לאכול כי שרף עוד תבנית.

 

ניסיתי פעם, להסביר לו בנימוס,

שאני צריכה סלט עם לחם, יין טוב ומוס.

שיהיה מתוק, שיהיה קליל שיהיה חמים וצבעוני

ורק שיהיה במקום יפה ושישוחח עימי.

היה לי פעם שף, שף פרטי,

אבל הוא הלך ...

וכעת אשוב לבשל לעצמי.

Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now